פסק-דין בתיק תא"מ 14629-11-10

רקע וטענות הצדדים

1.         במהלך חודש אפריל 2008 הוטל עיקול על משכורתו של התובע לפי פקודת המיסים (גבייה) (להלן: " הפקודה"). בנוסף הוטל עיקול על רכבו. מבירור שערך התובע, אשר עובד כשכיר, ולטענתו, משלם מס הכנסה כנדרש, הסתבר לו, כי ביום 16.11.06, נפתח על שמו תיק עצמאי במס הכנסה, על ידי מי שהציג את עצמו כתובע, תחת שם העסק "אינסטלציה יבגני". הפרטים אשר הופיעו בבקשה לפתיחת התיק לא תאמו את פרטיו האישיים של התובע: הכתובת שצויינה שגויה, כך גם שנת העליה. החתימה על גבי הטופס מזוייפת, מספר הטלפון שגוי ואין צילום תעודת זהות.

            לתובע הסתבר, כי אחד בשם אלכסנדר בן ישראל בוצ'ן (להלן: " בוצ'ן"), חשוד כי עשה שימוש בפרטיו, כמו גם בפרטים של חיילים משוחררים נוספים, ופתח תיק עוסק מורשה על שם התובע, על מנת לזכות בפקדון המגיע לחיילים משוחררים. יצויין, כי עוד קודם למועד הטלת העיקול נוהל כנגד אותו בוצ'ן הליך פלילי, בו הורשע, והתובע צויין כאחד העדים בהליך זה.

            התובע פנה מיידית למשרדי הנתבעת, הבהיר כי מדובר במעשה נוכלות, ודרש את ביטול העיקולים וסגירת התיק. לטענתו, סירבה הנתבעת בתוקף לבקשה זו, והוא נאלץ לכתת רגליו, לפנות לפרקליטות, תוך השחתת אובדן שעות עבודה וטרחה רבה, ולקבל ממנה העתק מכתב האישום כנגד בוצ'ן, על מנת להוכיח את דבריו ולהביא להסרת העיקולים. לטענתו, רק בחלוף שמונה ימים, ולאחר שהמציא את כתב האישום, נאותה הנתבעת להסיר את העיקול ממשכורתו ומרכבו, כך שתשלום המשכורת התעכב בשבוע, עד להסרת העיקול.

למרות פנייתו אליה, סירבה הנתבעת לפצותו בגין מחדליה, ומכאן התביעה.

התובע טוען, כי לו ערכה הנתבעת בדיקה אלמנטרית בעת פתיחת התיק העצמאי ברשויות המס, בין היתר מול משרד הפנים, יכולה היתה למנוע על נקלה, את פתיחת התיק ואת עוגמת הנפש שנגרמה לו כתוצאה מכך.

            כמו כן, ב"כ התובע טענה בסיכומיה, כי הנתבעת לא עמדה באף אחד מן התנאים המתחייבים טרם ביצוע פעולת עיקול על פי הפקודה. בעיקר, לא הוכיחה הנתבעת משלוח דרישה בכתב או הוצאת דרישה שכזו.

            יתר על כן, בחקירה הסתבר, כי בעת פתיחת תיק במס הכנסה, כלל לא נדרש הנישום להציג תעודת זהות. מן העדויות עלה, כי הנתבעת מסתמכת על טופס שהוגש בלשכת המע"מ באשקלון, ובהנחה שנפתח התיק במע"מ, שם זוהה הנישום, אין דרישה לזיהוי נוסף בעת פתיחת תיק במס הכנסה. לשיטתה, התנהלות זו של הנתבעת מהווה התנהלות רשלנית, עימה אין להסכים.

            הדברים מתחדדים שעה שבעת נקיטת הליכי גבייה פועלת הנתבעת נמרצות, ומעקלת את נכסי הנישום בקלות, בלחיצת כפתור.

מעבר לכך, לו היו עורכים פקידי הנתבעת את הבירור הנדרש בעת שפנה אליהם התובע לאחר הטלת העיקול, היה נמנע ממנו הצורך לפנות אל הפרקליטות, לאתר את כתב האישום, וכתוצאה מכך לא היה נאלץ התובע לבזבז שעות עבודה רבות, הוצאות נסיעה, טלפונים וכיו"ב. אולם, בעת שפנה התובע למשרדי הנתבעת, לא טרח אף אחד מעובדיה לבדוק את נכונות טענותיו, והתובע הוא זה שנאלץ לפעול לאיתור הפרקליטה שטיפלה בתיק הפלילי נגד בוצ'ן, ורק לאחר שהציג עותק מכתב האישום, נבדקו טענותיו.

עוד טוען התובע, כי הטלת העיקול גרמה לו נזק תדמיתי חמור במקום עבודתו, שעה שהמעביד סבר כי התובע "הסתבך" עם רשויות המס, והוא נדרש לספק הסברים. מה גם שעיכוב משכורתו, גרם לדחיית התחייבויותיו הכספיות.

מכל אלה טוען התובע, כי הנתבעת פעלה ברשלנות חמורה, שלא כדין, תוך הפרה חובה חקוקה כלפיו, ובחוסר סבירות, בעת הפעלת הכוח המסור בידיה מתוקף הפקודה.

התובע עתר לחייב את הנתבעת לפצותו בסך של 46,886 ש"ח כמפורט בכתב התביעה: 10,500 ש"ח הוצאות טרדה ונזקים, 1,386 ש"ח שכ"ט עו"ד בטיפול בהתכתבות, ו- 35,000 ש"ח בגין עוגמת נפש, צער, עלבון, בושת פנים ונזקי לשון הרע. ב"כ טענה כי הסכום הנתבע מבטא את הרף הסביר של פסיקה במקרים דומים.

2.         בכתב הגנתה טענה הנתבעת, כי לא נפל כל פגם בהתנהלותה. לשיטתה, נפל התובע קרבן למעשה מרמה של בוצ'ן, ועל כן בוצ'ן הנתבע הראוי, אולם התובע בחר שלא להגיש כנגדו תביעה. הנתבעת לא התרשלה בפעולותיה, ואם יוכח כך, הרי שאף היא נפלה קרבן להונאה מצד אותו בוצ'ן.

            ביום 19.11.06 נפתח תיק עצמאי על שם התובע, בפקיד השומה באשקלון. כתוצאה מכך, נדרש התובע להגיש דוחות כמתחייב על פי חוק. הודעות על כך נשלחו לתובע, על פי הכתובת המפורטת בדו"ח הפרטים האישיים, שהוגש בשמו של התובע: הרי גולן 15/38, אשדוד. מאחר ולא הוגשו הדוחות כאמור, פעלה הנתבעת בהתאם לחוק, והטילה עיקולים על חלק מנכסי התובע. לכשנתבררה הטעות, ועובדי הנתבעת שוכנעו כי מדובר בזיוף, בוטלו העיקולים.

            הנתבעת טוענת, כי פעילותה בנסיבות העניין היתה סבירה, ועל כן דין התביעה להידחות.

למעשה, התובע לא הראה כי הנתבעת התרשלה במעשיה. פקידי המדינה אינם בלשים, ואינם צריכים לדרוש ולחקור כדי לאמת נכונות פרטים או תעודת זהות. לפי המסמך שהוצג בפתח הדיון שהתקיים ביום 15.11.12 עולה כי צורפה תעודת זהות הנחזית להיות אותנטית. ב"כ הנתבעת הדגיש, כי הנתבעת עצמה היתה קרבן לתרמית, שכן בוצ'ן משך כספי פקדון של חיילים משוחררים, לידיו. מנגד, ציין ב"כ הנתבעת, יש לזכור כי לתובע היתה ידיעה מלאה על פרשת הזיוף, כך שידע היטב לאן לפנות לאחר שהסתבר לו כי הוטל העיקול, שעה שלעובדי הנתבעת לא יכולה היתה להיות ידיעה בעניין זה.

            בנוסף, בחקירת התובע הסתבר, כי ביום שבו הציג התובע את הראיה לעניין התרמית, דהיינו: את כתב האישום נגד בוצ'ן, הוסר העיקול, ולכן אין כל רשלנות בהתנהלות הנתבעת בעניין זה. 

עוד טען ב"כ הנתבעת, כי כל טענות ב"כ התובע באשר להעדר המצאת ההתראות כדין לידי התובע לא נטענו בכתב התביעה ומהוות הרחבת חזית אסורה. עוד ציין, כי אין מקום לראות במע"מ ובמס הכנסה שתי רשויות נפרדות, שכן גופים אלה חולקים מאגרי מידע משותפים. מכאן גם שלא נפל כל דופי בעובדה שבעת פתיחת התיק במס הכנסה היתה הסתמכות על הזיהוי שנעשה במע"מ.